כתבתי כבר לא מעט איך הנוצר השם "השדון האגדי", כך שאין טעם לחפור בזה שוב. אני רק אזכיר לכם שעייפתי מהעולם המקוון, שכל הכפיפות הזאת תחת המערכות שניהלתי הוציאו אותי מדעתי באופן סופי, הייתי חייב מנוחה. זה דומה מאוד למה שקורה עכשיו ליובל והפרישה הזמנית (או הלא זמנית) שלו.
פתאום מצאתי את עצמי פותח בלוג, בשם שהחבר'ה הדביקו לי (השדון האגדי) ומתחיל לכתוב. בהתחלה הכל היה מבולבל, חשבתי שנכנסתי לקהילת בלוגרים ואני צריך לנהוג לפי החוקים שלהם, מהר מאוד התבדתי והתחלתי לכתוב כפי שבא לי, על מה שבא לי והבנתי שהבלוג זה היומן האישי המקוון שלי. והדגש על שלי אמר לי, תעשה מה שבא לך, מצידי תעורר מהומות עולם העיקר שסוף סוף אתה יכול להגיד כל מחשבה שעולה לך, מבלי לפגוע באף אחד ומבלי שמישהו יוכל להגיד לי: אתה החוליה החלשה. שלום.
אנחנו כבר שנה וחצי ביחד (ועוד כמה חודשים) ואני נהנה כ"כ הרבה מהדבר הזה שנחשפתי אליו - הבלוג. כי אני לא התחייבתי לספק עדכונים יומיומיים (אתר חדשות לדוגמה מתחייב), אני לא התחייבתי לעסוק בנושא מסויים (למרות שבהתחלה חשבתי שצריך להגדיר יעדים). אני נמצא בחוף הים, על האי שלי ויכול להחליט הכל. כי הבלוג זה הבית שלי.
אני מחליט איך יראה העיצוב, למה הקוראים יחשפו ומה לא, לפעמים אני מוצא את עצמי עושה שטויות בבלוג ואז צוחק שאין מי שיגיד לי: "אידיוט, עושים את זה ככה".
כי אין.
זוהי הסיבה שהחלטתי שהשדון האגדי לא יהיה בעל כתבים נוספים, לא יעסוק בנושא מסויים, לא יתיימר להיות המוצלח ביותר ולא ינסה להביא את החומר הטוב ביותר לקריאה (למרות שאני חושב שיש בהחלט כבוד ושהכתיבה לא רעה בכלל, קצת קוצי מוצי לעצמי).
אני לא מתחרה כאן באף אחד, אני הגדרתי לעצמי את היעד הבא: לפגוע בכל היעדים, באופן שארצה ובצורה שארצה. נחמד לי, לא?
ארז, זה שאומר שהבלוגים הם לחלשים אבל מוכיח אחרת, כותב למה לדעתו הבלוגרים הישראלים באחלה מצב, שאיזה כייף זה לכתוב ו..שאפשר לכתוב ואפשר לא. ארז, אני רוצה שלישיה פיליפינית שתנקה לי את הבלוג מידי יום.
אז נכון, יש קהילת בלוגרים ישראלית (אני חבר באחת בשם קבוצת וורדפרס) ונכון, אתה לא יכול לכתוב על אף אחד, לא משנה כמה חולירע יהיה שהוא נאצי, והכי חשוב - עלייך לכבד את הסובבים אותך (והיי..איפה ה"חופשי בבית שלי" נעלם?!), אבל את זה אתה צריך לעשות כבר בתור אדם בריא שמכבד את עצמו. כן, לא לקרוא לאדם שחושב שזה טוב להתעלל בזקנים בכינוי "נאצי", זה לכבד את עצמך. ולתת כבוד לסובבים אותך, זה לומר כמה אתה מכובד.
כל עוד אתם בני אדם (אתם בני אדם וזוהי עובדה) כבדו את עצמכם ותכתבו כמה שבא לכם, מה שבא לכם ואיך שבא לכם. או שאל תכתבו. זוהי גם אפשרות. ואפילו אתם יכולים להתחרט ולחזור לכתוב. ושוב ושוב. וחוזר חלילה.
הכי טוב בבית. וזה לא אצל בזק.
3 תגובות ל”הכי טוב בבית, בבלוג“ (קפוץ לרשום)
#1
ארז.
נכתב בתאריך: יום רביעי, 09 באפריל 2008 בשעה 6:35 pm
אבל רגע! לא ציינת כתובת למשלוח הפיליפיניות, מה, אני אמור לנחש לבד לאן לשלוח אותן?
#2
השדון האגדי
נכתב בתאריך: יום רביעי, 09 באפריל 2008 בשעה 6:43 pm
אה, זה לא בעיה:
לwww
ת"ד shedon dot co il
בעולם המקוון
(:
#3
שזיף
נכתב בתאריך: יום רביעי, 09 באפריל 2008 בשעה 9:53 pm
וואי שדון
שיחקת אותה עם פוסט מקסים
אהבתי!